במחזור החיים של הפרפר יש שלושה שלבים: הזחל, הגולם והפרפר.
השלב שבו הגולם הופך לפרפר הוא לא פחות מפלא פלאות, תהליך של התפרקות והתחדשות שמסתתר מאחורי הקלעים של הטבע.
בתוך גופו של הזחל, הרבה לפני שהוא הופך לגולם, קיימים ניצנים דמותיים (Imaginal buds), סוג של תאי גזע שאוצרים בתוכם את פוטנציאל הפרפר הבוגר. כל ניצן כזה אחראי לפיתוח איבר מסוים: הכנפיים, הרגליים, העיניים ושאר חלקי הגוף. זהו תהליך שמתרחש עוד בזמן שהזחל ממשיך לזחול על האדמה.
הניצנים האלה "מדמיינים" את התעופה של הפרפר, בזמן שהזחל עצמו עדיין שקוע באדמה. אבל כאן מגיע החלק המרתק: מערכת החיסון של הזחל מזהה את התאים האלה כזרים ומנסה להשמיד אותם. כל עוד הזחל חי, הניצנים נמצאים תחת איום מתמיד, מנסים להתקיים בסביבה עוינת.
ברגע שהזחל נכנס לשלב הגולם, מערכת החיסון שלו מתפוררת וגופו מתפרק לנוזלים. זהו שלב של קריסה מוחלטת – מה שהיה, כבר לא יהיה.
אבל כאן בדיוק טמון הפלא: הניצנים הדמותיים שורדים, מתחילים להתחבר זה לזה, ובונים מהנוזלים שהתפרקו את הפרפר המרהיב שאנחנו רואים בסוף התהליך.
אני אוהבת להזכיר לעצמי את הטרנספורמציה הזאת, כי כמו הפרפר, גם בתוכנו קיים מנגנון חבלה עצמית ביקורתי שתפקידו לשמור אותנו חיים אך לא מתפתחים, אבל כשמרחיבים מודעות לחלק הזה, באמונה ובסבלנות מבינים שהרגע שבו הכל נראה כאילו מתפרק וקץ כל הקיצין הגיע, זה בדיוק הרגע שבו משהו חדש יכול להתחיל להיבנות.
מהם הניצנים הדמותיים שלכם?
מה בתוככם מדמיין תעופה, גם כשהמציאות ניראת כזחילה?
האם חוויתם רגע שבו הכל התפרק רק כדי שתוכלו לגלות שאתם למעשה בתהליך של התמרה למשהו גדול יותר? 🦋
כל הטוב,
ליהי עראסי
Comments