top of page

המחזור שלי ואני

עודכן: 31 באוג׳ 2020

ימי הווסת שלי מאז שאני זוכרת היו טרגדיה מסחררת שמיד עם סיומה הייתה נדחקת ונשכחת במעמקי זכרון הגוף ומכה בו בתדהמה בחודש הבא.

גם ימי הקדם ווסת על שלל כאביהן ותחושותיהן לא הצליחו לחדור את מעטה ההדחקה ואז, כאילו משום מקום, כאילו מעולם לא קרה, כאילו ואין לי ניסיון הוא בא ושבר לי את הגוף לשניים, פיצח את עצמותיי, הפריד בין חלקו העליון וחלקו התחתון של הגוף באופן שהדגיש ביתר שאת את חוסר האונים שלי אל מול האירוע.


וכמו הגוף כך הנפש כים סוער, מצבי רוח קיצוניים, שדה אנרגיה מבעבע באין יכולת לפרוק או להביע שכן את תחושות חוסר אונים שליוו אותי מילדות למדתי להסתיר ולכבוש לתוכי. ובאין אישור למחות, להביע, לציין כאב, להראות חולשה או להאט הפכו ימים אלו לימי מלחמה, מלחמת ההתשה הפרטית שלי.

אפשר לומר שימי הווסת היו גם הימים הפוריים ביותר שלי בהיבט של הישגים וקידום דברים,

בבחינת "ככול שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" או בשפה חופשית, 'כשנהיה קשה אני נכנסת בראבק'.

את הדברים הקשים ביותר נטיתי לקחת על עצמי מבלי משים דווקא בימי המחזור, כך למשל אם חזר הברנש הביתה מהעבודה ומצא אותי ברגישות מוגדלת בשקל תשעים או בשיא השיאים של ניקיון פסח סתם כך באמצע החודש, סתם חודש, כל חודש או אם החלטתי לשבור קיר ולבנות אותו מחדש ראה זה כסימן לשלט: זהירות - אישה במחזור לפניך !

כל חודש מלחמה סמויה הופכת לגלויה ומתפוצצת לאלפי חלקיקים בתוך עצמי בריסון מופתי של צרכים לא ממומשים של גוף שלא זכה להיכרות עם סך חלקיו והשפעותיו על המתחולל בנפש פנימה.

את זאת ועוד נדרשתי ללמד את עצמי בגיל מאוחר יחסית. צעד אחר צעד ערכתי הכירות עם הנשימה הקצובה, השטוחה והעמקתי אותה. למדתי למתוח אברים, לחזק שרירים, לכבד את ימי הווסת ואת ההאטה שהם מבקשים להביא אלי.

כטיבה של סמביוזה, עם קבלתי את הימים האלה ברכות הפכו גם הכאבים לרכים, הפכו גם מצבי הרוח לרגועים ומתונים ומאפשרים אנרגיה שאינה מתכוננת לקרב אלא באה בטוב ובכבוד ובהבנה שהעמקה לתוך עצמי לא קורת במקום שנעים ונוח לי.

מהמקומות הפתורים והמגובשים אני שואבת כוח ובטחון אבל נקודות החולשה הן המקומות שמהם אני צומחת.

אני מייחסת את הכאבים הקשים שסבלתי מהם בהמשך כל כך הרבה שנים לאורך החיים האינטנסיבי שחייתי - תמיד במרוצה להשיג, ולרכוש ולעבוד ועוד. הורדת הילוך (לא הפסקת עבודה) אלא עריכה מחדש של סולם הערכים שלי ומיקום הדברים החשובים לי ביותר בראשו מתוך הבנה שתפיסת המציאות היא גורם משפיע על הגוף שלי ועל הנפש ומכאן גם ערך עליון, אפשר לי לקחת זמן לעצמי, לנשום, למדוט ולהשקיע בפעילות גופנית סדירה ולהקפיד על התזונה שלי. העמקה זו אפשרה לי להוריד הילוך בדברים שתפסתי אותם כחשובים אבל במבחן הסולם נותרו בתחתית הרשימה.

אני ממליצה לך בחום לערוך מעת לעת את מבחן הסולם ולמקם את הדברים במקום המדויק עבורך לאותה התקופה.


שלך,

ליהי




פוסטים אחרונים

הצג הכול

2 Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating
Lihi Arasi
Lihi Arasi
Jul 20, 2020

חן מרגשת, תודה לך שאת כאן. הבלוג הזה הוא סוג של יומן התפתחות עבורי, מקום לתיעוד דרך שאין לי אחרת ממנה. בכל פעם שאני מצליחה להשיג ידע חדש אני מתרגשת להפנים אותו לתוכי. קבלת הימים האלה היא מעין תרגול חודשי לאהבה וחמלה עצמית, כמו תזכורת שהטבע נתן לנו מתנה כדי שלא נשכח את המסוגלות והכוחות הטמונים בנו. כשאני מאטה את הקצב, קל יותר לגוף שלי להחזיר לי אהבה.

סמביוזה במיטבה.

Like

ליהי היקרה. תודה על השיתופים הכנים! תודה על ההשקעה הרבה- תרגום המחשבות , הרגשות, התובנות.. שחור על גביי לבן. התחלתי לקרוא לאחרונה.. ושמחה לקבל השראה!

מרגישה לפתע צורך להכיר לך תודה מיוחדת על הפוסט הזה.

קראתי אותו מיד בצאת חג השבועות והתרגשתי - כמה דיוק ובאיזו השגחה פרטית המילים שלך נגעו בי.

כמה שהתכוננתי. ותכננתי. והנמכתי ציפיות כדי להימנע ממפח נפש והשתדלתי להיות קשובה לעצמי ולכוחות שלי.. הכל התנפץ. בבוקר של ערב החג. במקום להגשים את משאלות ליבי (ובאמת שהנמכתי ציפיות) מצאתי את עצמי מרוקנת, חסרת כוחות וכמעט יום שלם במיטה. תחושת המסוגלות שלי נסקה למינוס.

ובתוך כל זה.. לא נלחמתי בתחושות. כאבתי אותן.. ולאט- לקראת ארוחת החג הן נרגעו. ( גם טיפ שקיבלתי ממך). בערב החג הבנתי כמה דברים..…

Like
bottom of page