top of page

על חיפוש, מציאה והרשות להיות ילדה בגיל 41

בעולם ההתפתחות האישית מדברים על הילדה או הילד שהיינו.

יש דיבור על לעשות מקום.

בעת איסוף החומרים להצגה שלי 'בראשית הייתי אני' הנחתי על שולחן העבודה במשרד שלי תמונה שלי מגיל רבע לשלוש.

בחישוב מהיר, 6 שנים שהיא מול העיניים שלי יום יום.


אבל הנה מה גיליתי.


זה לא מספיק.

לתת לילדה שהייתי מקום בחיים שלי לא הספיק בשביל לשחרר אותי מהעצב, מהכעס, מהפחד, מחוסר הבטחון ומחוסר הערך שהרגשתי.


ואני הלכתי רחוק…


לקחתי את הילדה השקופה, הדחויה, הממודרת, שלא ראו אותה ועשיתי הצגה.

נתתי לה במה ש 100 או 200 זוגות עיניים יראו אותה בכל פעם שהיא עולה לבמה,

שיכירו בה, יוקירו אותה - חוויה מתקנת שהביאה רגיעה זמנית אבל בסוף זה היה בור בלי תחתית.

הלופים, הגלים הרגשיים, תנועה על ציר בין כיווץ להתרחבות.


בהצגה אני שואלת אותה: מה את רוצה?

כשהיא מול העיניים שלי במשרד, שאלתי אותה אלף פעם מה את רוצה?

מה שהיא רצתה זה לא שאפנה לה מקום,

אלא את הרשות להיות היא שוב.


לילדה הזאת לא הספיק רק קצת מקום.

גם לא הרבה מקום.

הילדה הזאת רוצה להיות.


אז מה זה הרשות להיות?

  • הרשות לחזור להיות ילדה מתנסה בחוויות מגלות ומעוררות איכויות.

(בדיוק כפי שאנחנו שולחים את הילדים שלנו למסגרות העשרה כדי לעודד ולגלות משיכה לתחומי עניין מסויימים)

  • הרשות להיות בסבלנות, על "שטויות", הקפריזות, חוסר העיקביות, הכישלונות וההצלחות שלה.

  • הרשות להיות טולרנטית לעובדת היותי ילדה בגיל 41, מבחינת אגו ומשאבים, שינוי סטייט אוף מיינד מאישה מנוסה לילדה מתנסה.

הצגת היחיד שלי הביאה אותי לחזור לגיל 8 ו 10 ו 14, להעלות את הטראומות המורכבות אחת על גבי השניה, מרגע שחזרתי לשם, לא יכולתי רק להסתפק בלעלות את התכנים, היה קשה מידי לשאת אותם, הייתי חייבת להביא אליהם ריפוי – לחזור להיות בת 8 ו 10 ו 14.


רק כשקיבלתי על עצמי להיות ילדה, היא הפסיקה לריב איתי על תשומת לב, נהיה שלום ביננו, הבנתי מה עלי לעשות, הבנתי לאן היא בעצם מנסה להנחות אותי.

כל הקולות והחוויות של 'לא רואים סופרים מתחשבים בי' שקטו מתוך צרכיי המתמלאים.

כל פעם שעלו מחשבות של "גדולים", הסטתי אותם מהראש כי התפקיד שלי הוא להיות ילדה, ולילדה יש את המטלות שלה ותחומי האחריות שלה, אבל היא פנויה להיות ילדה מתפתחת לגלות את מהותה הייחודית ומקומה האמיתי בעולם.

היא לא צריכה להעמיס עליה דאגות של מבוגרים.


מתן הרשות להיות ילדה פיתח בי את הכשרון להיות ילדה. גם בגיל 41.

לאפשר לך להיות ילדה, זה לאפשר לך לשחק עם החיים בתמימות, לאפשר לך לגלגל את החיים כפי שהם רוצים ולהתנסות בהם באופנים שאולי פספסת בילדות, שאולי את מפספסת עד היום.


הכוונות שלה טובות אבל איך אומרים, הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות…


כל דיבורי כאן ועכשיו, מדיטציה ומניידפולנס, כל האופרציות שצריך להפעיל כדי לחזור ולהתמקד בנשימה באים ביי פרודקט אם היותנו ילדים. ילד לא נלחם במחשבות שלו, הוא לא נלחם בעצמו, הוא פשוט נוכח, פעיל, משחק. מדמיין. מרשה לעצמו.


וזה הפספוס הגדול של ההתפתחות האישית, הגישה של לפנות מקום, שמשמרת סטטוס בין הבוגרת שהפכת להיות מול הילדה חסרת האונים שהיית.


מניחה לך כאן הזמנה לשחרר את הדמות הבוגרת שלך שבנויה על הכחשה הסתרה העמדת פנים, ביקורתיות ושיפוט. היא תצטרך "למות" כדי שהילדה שאת תוכל לתפוס מקום ולגדול להיות בוגרת מיטיבה לעצמה ולסביבה.


תחזרי לבראשית.

תהיי הילדה.



בתמונה חבורת ילדות שחוגגות לחברתם האהובה יומהולדת 50 במדבר.

29 צפיות0 תגובות
bottom of page