על שאני עומדת לשתף אתכם כרגע אני חושבת כבר כמה שנים.
בכל פעם שהנושא עלה, הפחד שיתק אותי לכדי הדחקת הנושא.
ואולם, הגיע הרגע ובשלה העת שלי לעבור אל מעבר להרי האופל, לגלות את השמש.
זה הזמן שלי להתמודד עם הפחד האיום והמשתק הזה ולגדול באופן שאני לא יודעת לתפוס כרגע.
אני סוגרת את פרופיל הפייסבוק שלי.
בהצגה שלי אני מספרת איך ב 2017 הקפאתי את החשבון שלי ועמדתי איתנה מול המניפולציות של צוקי ושות'.
כשחזרתי, זה כבר לא היה אותו הדבר.
איבדתי עניין בשיתוף הבנות/העבודה/הישגים/התנדבויות/העדויות
כתבתי על התהליך שלי, את הסיפור שלי, שיתפתי את הקשיים וההתמודדויות שאני חווה
ולא כתבתי באובססיה.
היו שבועות שלא נכנסתי בכלל, הייתה שנה שלא הייתי, לא כצופה ולא כמשתפת..
בכל זאת, הפרופיל נותר פתוח, מפלרטט עם המנטאל שלי, מהתל בי לחזור לשתף.
ואני משקרת לעצמי.
השקר הוא שאני חייבת להישאר כאן למען הקידום האישי והמקצועי שלי.
האמת הפשוטה היא שהשיווק והפרנסה שלי מעולם לא נשענו על הפלטפורמה הזאת באופן המחייב אותי לנוכחות.
האמת הקשה היא שאני מפחדת להישכח, להעלם, להיות חסרת משמעות לעם ולעולם
אם זה יקרה אני אחזור להיות הילדה השקופה שהקיום שלה לא קיבל הדהוד מעולם וזה יותר מידי כואב בשבילי.
אני חוטאת בהתייחסות אוברייטד כלפי הרשת הזאת, אני חוטאת באי הקשבה לקול הפנימי שלי שמנסה לכוון אותי בדרכים שנתפסות בעיניי כמפחידות מכיוון שהן לא ברורות.
העונש שלי הוא האימביוולנטיות, גניבת הדעת ועבודת זרה לאל שיצרה החברה עבורי.
רוב הזמן איני נותנת לעצמי את הלגיטימציה לדבר את האמת שלי על הרשת הזאת, על כך שהחיבורים והטוב בטלים בשישים ביחס להשלכות וההשפעות שמערבבות אותנו זה למעלה מעשור במסיבת אורגיה פרועה של קורבנות ושמירה על הנרטיב שבנינו סביב הכאבים וההתמודדויות שלנו.
זה בלתי נסבל בעיניי.
ואני ממשיכה לשתף עם זה פעולה.
למה?
כדי לא לחזור להיות הילדה שברחה, שעזבה את המשפחה שלה מתבוססת בדמה בגיל 10.5 והצילה את עצמה, האגואיסטית, זו שלא נותנת יד, זאת שבחרה בעצמה ועכשיו מגיע לה להישאר לבד.
לבד.
בלי לקוחות?
בלי עבודה?
בלי התקדמות?
וזה הכי אבסורד כי הרשת הזאת לא עשתה לי את הקריירה והיא בטח לא בעלת כח להרוס לי אותה.
את הקריירה, הידע, המוניטין ורשת הקשרים בניתי משהות בשטח באופן הכי בלתי אמצעי שיש
אני יודעת את זה ועדיין זה לא מונע ממני לספר את הסיפור העגום שבלי פייסבוק העסק שלי גמור.
אני גמורה. וזה יהיה קשה. ועכשיו העולם ככה. וזאת אחלה פלטפורמות להפצת הרעיונות. יש מי שנתרם. כאן זה המקום לעורר השראה. בעידן שמאליל טכנולוגיה שהפכה את החיים שלנו לכפר גלובאלי קטנטן באמצע העולם, אי אפשר לא להיות כאן.
האמנם?!
כשאני חושבת על זה ממבט על, אני חייבת להודות שבחלק מהסיפורים האלה יתכנו אמיתות.
כן, כנראה שיהיה לי מאתגר יותר להזמין אנשים לסדנא שאני מנחה או לשווק את ההצגה שלי
כן, יכול להיות שדיי מהר אני אשכח תחת הררי שיתופים מושחזים של אחרים
כן, די בטוח שאני ארגיש לבד והולכת נגד הזרם.
והתשובה היא, ובכן, מה חדש…?!
אני סוגרת את הפרופיל שלי כדי לעבור דרך הפחדים האלה.
כדי לבנות בתוכי בסיס איתן שאינו נשען על גורמים חיצוניים, כדי להתמודד עם הקושי להפיץ בשורה שלא בדרכים המקובלות ולמצוא פתרון יעיל ויצירתי וגבוה יותר מהישענות וסגידה לפלטפורמה הזאת.
מה שלא קרה לי כאן בעשור וקצת האחרונים - כבר לא יקרה כאן.
למה?
כי מקום שמייצר מצוקה נפשית, חרדות ודיכאון, מקום שאני צריכה להתגונן מפניו הוא לא מקום שצמיחה בריאה יכולה להתקיים בו.
בכניסת השנה היהודית כתבתי שהשנה הזאת תהיה בסימן שיתופי פעולה וקבוצות
בכניסת השנה הלועזית כתבתי שהשנה הזאת תהיה בסימן 'מעלה את הסטנדרט'
באופן פרדוקסלי, דווקא השנה זאת אני אוזרת אומץ לפרוץ את מגבלת הרשת הזאת
אני יוצאת מכאן כדי לגלות אלו עוד אפשרויות יש בעולם עבורי, אלו פרויקטים וחיבורים בסטנדרט גבוה
ממתינים להתגלות לי.
אני יוצאת מכאן כי זה יותר מרגש אותי ממפחיד אותי. יותר מרחיב ממכווץ.
הזירה המקצועית שלי היא לינדקאין (בפרופורציה הראויה לכל רשת חברתית) מי שעובד איתי יודע שתמיד אפשר להשיג אותי שם, במייל ובנייד, אני כותבת את הבלוג הזה שבאופן טבעי יקבל יותר מקום, ואלו יהיו הפלטפורמות שדרכם אקדם את התוכן שבאתי לקדם בעולם - בניית אמונה עצמית וחוסן אישי.
ברוב שנותיי במרחב הזה ביקשתי לעצמי הכרה - אותה הכרה שלא קיבלתי מעולם בבית הוריי.
שרק תבוא כבר ההכרה ובא לציון גואל.
הכרה שלא ידעתי בי כל עוד המשכתי לבקש אותה מבחוץ.
ניסיון נואש לתקן בפרטים במקום במהות.
אני יוצאת מכאן ומשילה מעלי את התפקיד והמאמץ לזכות בהכרה.
אני מכירה באיכויות, בעוצמה ובהשפעה השקטה והמיטיבה שלי על אחרים.
אני פוטרת את עצמי מהפעלת אופרציות להתנהלות נכונה ברשת הזאת, כאמור, היחסים אינם שווים.
אני פוטרת את עצמי מההרגל להתייעץ ולקבל דעה של בעד ונגד מהסביבה שלי על ההחלטה הזאת ומעניקה לי את הרשות ללכת בעקבות ההנחיה הפנימית שלי.
אני פוטרת את עצמי מלהיות משהו.
אני ממשיכה להיות - מנחת קבוצות, שחקנית ומרצה, הד הנטר ומנטורית לגיוס, שמכשירה צוותים להייטק, שמנחה תהליכי חיפוש ומציאה, יוצרת הצגת היחיד בראשית הייתי אני.
המחזור הבא של 'חדר חיפוש' יחל ב 22.2.23 בשעות הבוקר. פרטים מלאים יעלו בקרוב כאן באתר ובלינקדאין.
התוכנית הינה תוכנית חניכה להיכרות עצמית ומימוש מקצועי ומיועדת לאלו המבינים שהם צריכים לעלות שלב בעבודת המודעות וההתפתחות, שבוחרים לחיות כמה שיותר מחוץ למרחבים הממכרים והמתגמלים בבוסט דופמין מקדם אופוריה וחוזר חלילה של הרשתות החברתיות.
בראשית הייתי אני פתוחה להזמנות ותמיד תוכלו לסמוך עלי שאענה להזמנה לבוא לדבר על מי מה איך ולמה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים - זאת המומחיות שלי - סיפור,חיפוש, חוסן וגיוס.
לוקחת לעצמי קצת זמן לגבות תכנים. הפרופיל ייסגר בסוף חודש פברואר.
פייסבוק מטא.
אני לא דטרמיניסטית או מנסיונרית ואני עשויה לשקול חזרה לרשת הזאת כשתהיה לה הצעת ערך משמעותית עבורי, עד אז אני שולחת תודה עצומה לכל המכרים והמכרות החברים והחברות שהכרתי כאן ברשת, בין אם יצאנו מהמרחב הזה לעולם האמיתי ובין אם רק הגבתם לשיתופים שלי - הדהדתם את קיומי באופן שהוביל אותי לצאת לאודיסיאה של חיפוש ומציאה.
תמונה מתוך יומן תיעוד התהליך שלי, עליו כתבתי כאן
שנרגיש טוב, שנשמור על תנועה של בחירה ואהבה וקשר.
שלכם, ליהי עראסי
Comments