ההישג הכי משמעותי שהשגתי בשנים האחרונות

Forget me not flowers | זיכריני | אל תשכחיני

הוריי היו צרכני ספרים, פילוסופיה ודת ואני מניחה שהיותי בת בכורה השפיע על מידת הדעתנות שפיתחתי בשלבים הראשונים של חיי. האקט של החזרה בתשובה שלהם הייתה מתוך הצורך למצוא נחמה בתוך המציאות הכאוטית שהייתה החיים שלנו.

אין לי ספק שהנסיבות אשר הובילו להצטרפותי המוקדמת למערך מקבלי ההחלטות במשולש שייצרו הורי פיתח אצלי בגיל מאוד צעיר נשיאת באחריות אישית ומשפחתית והוא הדבר שהוביל אותי לבחור לחיות בפנימייה בין גיל 10.5 ועד לגיל 16.5. פנימייה חרדית ליטאית ששכנה בפאתי בני ברק.

לקבל החלטה להיפרד בגיל כל כך צעיר מהתא המשפחתי היתה החלטה קשה וכואבת אך הכרחית בעיניי. הדעתנות שפיתחתי הובילה אותי לחשוב שיש מקום טוב יותר מהבית שלי עבורי.

וכך עברו השנים המעצבות של חיי, ובעוד אני מוצפת בשאלות קיומיות כמו, איך אוכל להציל את המשפחה שלי? ומה אני צריכה לעשות בשביל שהסבל יפסק? הרצו ודרשו צוותי החינוך שבפנימייה שהצדיקים הגדולים של העבר ידעו כל מה שיש לדעת על העולם וכתבו לנו בכתבי הקודש וכל מה שנשאר לי בהווה זה ללמוד ולמלא אחרי ההוראות ואם לרב אין תשובה לשאלה לי זו כנראה לא שאלה שצריכה להעסיק אותי.

חלק מהמסגרות והקבוצות שהשתייכתי אליהן עד לגיל 18 התנגדו נחרצות לאקט החקירה ושאילת השאלות. זאת הייתה כפירה בעיקר. העובדה שחקרתי ושאלתי שאלות לא הטרידה את ההורים שלי שהיו שקועים בהישרדות הפנימית שלהם בתנאי אחד - שאדע את מקומי ולא אקרא תיגר על אורח החיים המקובל. אגלה מה שאגלה, זה ידע שלא באמת אמור לשנות או להשפיע על הבחירות שלי ועל אורח החיים שלי. אבל כשגיליתי דברים שהסעירו את הנשמה שלי והצפתי אותם – הורחקתי באחת על מנת שלא אשפיע ואערער על הדרך.

הבסיס לסקרנות שלי היה שאני חייבת להבין למה הדברים הם כמו שהם.

לא הרגשתי שאני הולכת נגד אלוהים או מתערערת באמונה, להיפך היה לי דיאלוג יומיומי אתו.

הרגשתי שהוא דוחף אותי לשאול ולחפש תשובות, כאילו שהוא מצפה ממני להמשיך ולהעמיק אחרת לשם מה נטע בי מחשבה חופשית, חקירה, ניסוי וטעיה ?

עכשיו הפרדוקס הוא שבשביל לבסס מערכת של שיתוף פעולה בן אנשים חייבים לבסס אמונה משותפת במשהו מסוים, וזה מאוד קשה להודות באי הידיעה בלי לערער את המשהו הזה (במקרה הזה הדת) שכולנו האמנו בה .

להפריד בין דת לאמונה זהו ההישג החשוב ביותר שהשגתי בשנים האחרונות לא מתוך החופש לחיות חיים נטולי סייג אלא מתוך הרצון להפסיק לחיות חיי חרדה ולהפסיק להגביל את האמונה שלי ולתחום אותה לגבלות גזרה צרים.

ועם זאת, בעוד שרבים מהסממנים והפעולות החיצוניות התייתרו, הכרת הטוב וראיית הטוב היא חלק מהותי שניטע בי, להודות שקמתי בבוקר בריאה, להודות על היכולת של הגוף שלי לרוקן את עצמו, להודות על מה שיש לפני ואחרי האוכל.

אני מאמינה שהמהות של הדת היא עבודת המידות משום שבמקום שיש הישרדות – אין ערכים

במקום שיש פחד וחרדה יש הישרדות וכשהערך הנעלה של הישרדות היא חיים – להישאר בחיים - אין ערכים. אין מקום לאופטימיות, אכפתיות, גמישות, הגינות, הקשבה או נאמנות

יש קודם כל את האני השורד – האגרסיבי, האימפולסיבי, האמוציונאלי והביקורתי

כשהבנתי את זה וזיהיתי ההתנהגויות אלו אצל אנשים כבר לא נפגעתי או התערערתי...

מה יש לי לצפות מאדם שורד?

זה לא אומר שאני לא אציב את הגבול שלי. זה רק אומר שאני לא אקח אותו ואת הנאמר אישית.

אז יש כאלה שחושבים שאני אשרף בגיהינום בגלל הקעקוע החדש שלי.

אובייסלי זאת מפת העולם שלהם, לא שלי.

בסיבוב הזה של החיים אני בוחרת לפזר אהבה סביבי וכל העומד מלפני מצדדי ומאחורי הוא הזוכה.