השוק שלי שינה את פניו.
המרחב שאני פועלת בו כהד הנטר כמעט 15 שנים מתהפך והולך, והוא לא יחזור להיות אותו הדבר. לעולם.
בשוק מדברים על ההתפטרות השקטה.
אני מכנה את הצורה החדשה הזאת 'ושבו בנים (ובנות) לגבולם'.
והשיבה הזאת קשוחה לרבים.
אנשים מבקשים לדעת מה השלב הבא. הם זקוקים לדעת.
ממהרים לארוז כישורים מיומנויות ולצאת לסיבוב הקרוב הבא.
ואני מסבירה שחיפוש עבודה הוא קודם כל סימן לחיפוש עצמי,
משם הכול מתחיל.
בחוץ זה נראה כמו התלבטות, בלבול, אי ידיעה מה השלב הבא.
אם בחוץ זה ככה, תארו לכם איך זה מבפנים...?!
בחודשים האחרונים קיבלתי העברתי וחיברתי מאות קורות חיים שהפנו אלי מועמדים ולקוחות.
כאלה שאיבדו את עבודתם וכאלה שבחרו לא להמשיך בה.
כאלה שנדחפו לחיפוש וכאלה שדחפו את עצמם לחיפוש.
כך או אחרת משהו קרה (קורונה?) וקרא להם לצאת למסע.
במסע החיפוש הזה, עולה צורך אנושי "לדעת".
צורך בסיסי לבהירות. למיקוד. להבנה, לפני הפעולה.
הצורך הזה מוביל אנשים להתייעץ.
כשמישהו מבקש ממני שאייעץ לו מה עליו לעשות,
הוא בעצם חושב שאני כשירה ממנו לחשוב מה עליו לעשות.
כשבעצם לא כך הם הדברים,
אני לא יודעת יותר מאף אחד,
אף לא אחד יודע יותר ממכם,
כל מה שאני יכולה זה להציע זה לשהות יחד במרחב לא נודע, לתמוך, להזכיר, לכוון, להדריך ולהאיר את הדרך הפתלתלה והמפחידה הזאת.
אי ידיעה היא מצב שהיה מאז ומתמיד רק שעם השנים האנושות למדה להערים עליה ולייצר מניפולציות כדי לעקוף את המצב הזה.
במובן הזה, הצורה החדשה שלנו היא בעצם צורה ישנה.
קריאה לחזור למצב של לא דעת ולא למות מזה.
קריאה להישאר במצב לא ידוע ולא להיבהל מזה או לנסות לסדר את זה.
אינכם רוצים לחזור למצב של ידיעה באמת, זה רק ההרגל שלכם.
אתם רוצים משהו חדש.
כדי לגלות את התמונה עליכם לחכות להתגלות שלה.
בחוסר סבלנות או בפעולות לזירוז תהליך אתם עלולים (כמעט בודאות) לפספס את הגלוי שלה,
שווה לכם?
במצב של המתנה יש חיים. החיים שקורים בו.
קמים. מתקלחים. אוכלים. עובדים. צוחקים. אוהבים. עוזרים. רוקדים. מדברים. קוראים.
חיים.
במצב של המתנה עליכם להמשיך לעשות את מה שאתם אוהבים לעשות (כן, אפשר גם להמשיך לחתור לבהירות)
אבל בו בעת לשמור על פלירט עם אי הידיעה.
מה זה אומר פלירט עם אי ידיעה?
יתכן ותראו פרסום של משרה שעל פניו אתם עונים עליה בול !
הראש ייתן את כל הסיבות למה עליכם להגיש מועמדות.
כל הבעיות שלכם יפתרו ושאי הידיעה תלך לעזאזל,
רק לגמור עם זה.
בדיוק במקום הזה עצרו ותשאלו את עצמכם :
האם זה נשמע לכם כמו תפקיד שיקדם אתכם ? מה מחבר אתכם אליו?
אתם לא רוצים לקחת תפקיד דומה למה שכבר עשיתם בעבר רק כדי לסיים עם אי הידיעה.
תזכרו – בין אם נדחפתם לחפש עבודה או יצאתם מיוזמתכם – זה לא קרה סתם.
חיפוש עבודה חיצוני הוא רק סימפטום לחיפוש פנימי. חיפוש עצמי.
יכול להיות שמכר מהעבר שעבד איתם יפנה אליכם להציע הצעה "שאתם עם המומחיות שלכם תפורים עליה פיקס" !
זה יכול להיות משכר לקבל הכרה על המקצועיות שלכם ולכן זה יש מצב שתתפתו להיענות בחיוב,
גם מכירים בי וגם אני סוגרת את אי הידיעה – 2 ציפורים במכה.
שוב, תעצרו !
תשאלו לאן לוקחת אתכם ההרפתקה הזאת? מה יתאפשר לכם בשיתוף הפעולה הזה? לאן תצמחו משם?
שימו סימן שאלה.
על כל הצעה ועל כל מחשבה שעולה בכם.
תזכרו שאתם חתרתם למגע, לידיעה עצמית, גם אם אתם לא מודעים לכך או יודעים מה לעשות עם זה.
ויום אחד זה יקרה. אתם תקומו בבוקר ותדעו.
מהי בדיוק המשרה שאתם מכוונים אליה.
מהי היוזמה שאתם מעוניינים להשקיע בה את עצמכם.
מהו השלב הבא שלכם.
וזה יהיה מתוק ומלא באנרגיה של עשיה,
והבנה שאנחנו לא יודעים כלום עד שאנחנו יודעים (צריך לשנן את זה כי המצבים חוזרים ואנחנו שוכחים),
ושמחה, שעברתם את הסיבוב הזה (עד הסיבוב הבא....),
וסיפוק שהפגנתם סבלנות והצלחתם לשמור על איזון בזמן שהתמונה עולה לפניכם ומתגלה לאיטה,
ושלווה בחלקת האלוהים שלכם,
ואהבת עולם ואדם.
כן, ברור לי שזה אמורפי מה שאני מציעה כאן,
אבל כך נראית צורה חדשה עד שהיא מתגלה במלא חדותה.

Comments