להכיר את עצמי באמת
המעבר מאישה שמזדהה עם הרגשות הכואבים שלה, לאישה שמפלרטטת עם האושר.
המעבר מאישה שחיה ונושמת כאב עד שהוא הפך להיות חלק ממרכיב הזהות,
המעבר מהתנהגות נמנעת בכל דרך אפשרית רק לא לגעת בכאב ולאבד את עצמי המוכר - לאישה שצופה וערה לרגשות שלה, מעלה את הכאב מהלא מודע למודע, עוברת דרכו בלי התנגדות.
בחירה מודעת לוותר על עצמי הכואבת ולזכות לגלות את עצמי האמתית ללא קשר ותלות בעבר או באחרים. זה תהליך התבוננות מאוד עוצמתי.
לאהוב זה הרבה יותר נעים מלא לאהוב
לא לאהוב, לא לקבל את עצמי ו/או אחרים גובה ממני מחיר רגשי שעייפתי מלשלם.
להרגיש
יותר משקשה לחוש בזרימת החיים המתחדשת בתוך השבר, קשה הסבל.
אני מעדיפה להרגיש את כל סוגי הרגשות על פני הפחד מלהרגיש ולפספס קשת הרגשות החיוביים,
והנה השיר הכי מזוהה איתי של תחילת שנות העשרים שצרחתי מהבוקר עד הלילה כשהייתי רדומה וניסיתי להתעורר.
שליטה
שְׁלִיטָה הִיא שַׁלִּיטָה - היא מייצרת אשליה שאני אוחזת בהגה אך למעשה היא מנהלת אותי וכמעט תמיד משאירה בי טעם מר של תסכול, החמצה ואכזבה.
התנגדות
אולי אחת הפעולות המכאיבות שידעתי. אחרי שבחנתי את שני הצדדים במתרס גיליתי שלקבל אנשים/מצבים/רגשות זה עדיף מלהתנגד להם.
ההתנגדות משאירה אותי כואבת על דברים שאין לי שליטה עליהם ברגע זה. חבל.
אני גם ילדה וגם אישה
בכל אישה כדאי שיתקיים בכל רגע ילדה והאישה שהיא (כנ"ל לגבי המין השני)
לא לאפשר לזה לקרות זה ללכת נגד חוקי הטבע
להיות רק האישה זה לשים את המושכות בידיים של מנהלת דורשנית, וזה מתיש
להיות רק הילדה זה להישאר קטנה ועם משאבים מוגבלים
להיות שתיהן זה לאפשר לאחת לשמור עלי ולשנייה להניע אותי
לדבר
היום בו למדתי לדבר ולתקשר את מה שאני מרגישה (לפני שלוש שנים +/-) הוא היום בו חיי השתנו מין הקצה לקצה. עד אז זה האגו שהוציא ממני אגרסיביות ושתלטנות או פסיביות מתקרבנת בניסיון כושל לאלחש כאבים רגשיים.
הסיפורים שאני מספרת לעצמי
הם היסודות עליהם נשען כל עולמי ולחשוב שעולמי נשען על מקבץ סיפורים זה נורא.
להקשיב
הקשבה היא התגלמות השליטה. כל השאר, אלו תגובות הסיפורים והשדים שלי.
זמן
תקופת השעמום עליה כתבתי בפוסט הזה היא אחת התקופות המשמעותיות בחיי משום שהיעדר תנועה יזומה מעוררת תנועה חדשה מעצמה.
לנהל את החיים שלי בעצמי
היום בו הבנתי שלתת לאחרים להשפיע על מצב הרוח שלי זה לא פחות ממטורף.
היום בו הפסקתי להאשים או לחכות שהצד השני יבין אותי,
הוא היום בו זכיתי להיוולד פעם שניה בגלגול אחד.
לדעת
ידיעת הדברים מייצרת בהירות ושקט. אומרים שידע זה כוח. אותי הוא עושה שלווה.
