Confidence VS Safety

כמעט בכל תהליך ליווי עולה נושא הבטחון העצמי.

לפעמים זו הכניסה לתפקיד חדש שמגבירה את החשש שלא נצליח לממש את הפוטנציאל שזיהו בנו בתהליך הגיוס.

לפעמים זה הפער בין הרצון לגדול ולהתפתח לבין הדורשנות המאיימת על נתיב החיים שלנו ועל המחוייבויות הראשוניות שלנו, למשך המשפחה.

לפעמים זה "הייתי רוצה לקחת את כל הניסיון שלי בתחום X ולעשות אותו בתחום Y ואבל עושה רושם שהשוק מחפש Plug & Play.

ולפעמים זה יכול להיות אירוע חד פעמי "הזמינו אותי לדבר על... עשיתי את זה בעבר אבל משום מה כרגע אני מוצף".

המשותף למצבים הללו זה שכולם נחווים על ציר שבין אי נוחות לחרדה.

אצל אנשים מסוימים היא תהיה מנטאלית (אכילת ראס כפייתית עם עצמנו ועם אחרים) ואצל אחרים, פיזית (תעוקה, מיגרנה, סהרוריות, דשדוש, שיתוק)

ההתמודדות עם הנושא הזה מציפה את הדיסוננס.

איך יכול להיות שאדם כה מוצלח ומוכשר, אישה כה מיומנת ומשכילה, אנשים עם יכולות וורבליות ופרזנטטיביות מצוינות שהשיגו הישגיים אישיים וכלכליים, משתפים על התמודדות עם תחושת בטחון נמוכה.

אם אתם מכירים את התחושות האלה או מתמודדים איתם ממש בימים אלו אני מזמינה אתכם להבחין בין המושגים:

Confidence – בטחון עצמי

ו

Safety - בטיחות

כי כשאני מזמינה אנשים לשתף איפה הם חווים בגוף את אי הנוחות, הנטייה שלהם היא לחבק את הכתפיים, כמו להגן או לשמור על עצמם.

אחרי כמה דקות של התייחדות עם התחושות הם מצליחים להבין שחוסר הבטחון הוא לא סביב היכולות והכישרונות - מזה יש להם בשפע.

מה שחסר להם זה תחושה של בטחון, מה שהם חווים זה הרגשה של איום, נחיתות וחוסר מסוגלות/חוסר אונים,פחד מחשיפה שיגלו עלי שאני לא מי שאני טוענת שאני.

לפעמים היעדר בטחון ותחושה של חוסר אונים הוא מצבים נרכשים מחוויות שונות בחיינו.

מה שאפשר לעשות כשזה קורה:

1. לתת הכרה לתחושה של הגוף – זה מה שהוא רוצה יותר מכל, פשוט להגיד: "אני מרגישה חסרת אונים" "אני מרגיש משותק". מנסיוני, לתת לגיטימציה לרגשות שלנו מבלי להצטרך לעשות שום דבר (ויש לשים לב שרובנו רצים לעשות משהו כשאנחנו מרגישים אי נוחות) מבלי לנסות להוכיח אחרת, רק לאפשר להם להתקיים ולעבוד עם הגוף. אפשר לשאול – איך אני מרגיש/ה כשאני חסרת אונים/כשאני משותק? הרגש שעולה הוא זה שתופס עליכם ועל התפקוד שלכם בעלות מעת לעת ואותו יש לפרק.

2. יש מספר דברים שעובדים לי כשאני חווה חרדה וזקוקה לתחושת קרקוע : אני מטיילת יחפה בגינה שלנו, אני עוצרת לנשימות 4X4, אני כותבת , משנה את הסביבה שאני יושבת בה, הולכת להתאמן. נסו לחשוב על דברים שעוזרים לכם לווסת את עצמכם, אולי לצאת לריצה יעזור, אולי לשמוע מוזיקה, אולי לבשל. אחת הבעיות עם חרדה זה שמנסים לפתור אותה עם השכל (נניח לדבר את עצמנו לדעת עם הסביבה) במקום לנסות לפתור את זה פיזית, דרך הגוף.

3. תעשו רשימת נכסים – ידע, מיומנויות, פרקטיקות, טקטיקות, האיכות

והתהליך, כל מה שתביאו אתכם כנדוניה לכל מקום וזה תמיד יהיה שלכם. זה יחזיר אתכם לקונטקסט – אתם גופי ידע מהלכים !

4. תזכרו שעולם לא זקוק למומחים. העולם זקוק לאנשים מתפתחים ומפתחים. כולנו עוברים את התהליכים האלה ואף אחד לא יותר טוב או פחות טוב מאיתנו. כולנו במסלול לעבר גילוי הדברים שאנחנו עדיין לא יודעים. תודה לאל על זה.