"אולי מחר אני אהיה חולה"
במומנט הזה שאנחנו חולקות אני יודעת שהבת שלי זקוקה להפוגה.
זה לא קורה לעיתים קרובות, אבל כשזה קורה אני מבינה שהיא מוצפת או מותשת או צריכה הפסקה מהאינטניסביות של הגשת עבודות ובניית דגמים ומטלות והמגמה והמחצית והציונים והמבחנים והחברתי ואיך היא בתוך החברתי..
"להיות חולה מחר" הוא המרד הקטן שלה כנגד העומס שגוזל ממנה כל רגע פנוי,
מחאת יחידה שהיא מבקשת לקיים.
"אולי מחר אני אהיה חולה"
כמה פעמים הרהרת בזה?
כמה פעמים לקחת יום מחלה רק כדי להסדיר נשימה?
היום ה 1.5 הוא יום Phone in-sick day, כהצהרה נגד לוחות זמנים תובעניים ושחיקת הזמן האישי עקב חובות עבודה.
מאז נוסד בשנת 1999, הפך ה 1.5 בעולם ליום העובדים הבינלאומי, במטרה להדגיש את זכויות העובדים ואת הצורך במנוחה והחלמה נאותים. מאיאן אייץ אחד ממייסדי תנועת Decadent Action בבריטניה מדבר על המתח בין דרישות העבודה המודרניות לבין בריאותם ורווחתם של העובדים, ומעודד לקחת הפסקה מבלי להרגיש אשמה.
העניין הוא תפיסתי, אנחנו עדיין מרגישים לא נעים לומר 'אני מוצף', 'אני מותשת', 'אני זקוקה לטיים אוף', גם כיום, כשחברות הייטק רבות משלמות על ימי מחלה מהיום הראשון, כל העניין של לקחת יום התאוששות הוא יותר קל טכני אבל לא קל רגשי, אז אנחנו משקרים, אנחנו אומרים שאנחנו חולים.
בעצם כבוגרים, "ימי מחלה" הם פחות או יותר הימים הלגיטימים היחידים שבהם מותר לנו לנוח.
העניין הוא שהגוף הוא מראה לנפש. והסיפור במציאות הוא תמיד בקורלציה עם הסיפור הפנימי. ותשישות, אם היא לא מקבלת התייחסות היא הופכת למחלה אמיתית, כי רק כך תשומת הלב שלנו מושגת.
אבל זה לא חייב להיות כך.
אנחנו מותשים אחרי יותר מחצי שנה של לחימה, ואנחנו בטראומה מכל האובדנים הרבים, ומשפחות רבות מתפקדות בהרכב חסר כי אמא/אבא במילואים והסטרס הלאומי והפרנסה..
אם הנפש שלכם מבקשת להוריד תורן, צריך לכבד אותה, צריך לאפשר לה לעשות את המהלך שלה.
בתוך השינויים הרבים גם שוק העבודה ישתנה ויספק מצע של פתרונות להגדלת האיזון ורווחת העובדים בלי לפגוע ביצרנות, למשל, תנאי עבודה גמישים, תוכניות צמצום שעות העבודה/שבועות עבודה קצרים, עידוד לאוטונומיה, גישה לשירותי ייעוץ בבריאות הנפש ועוד ועוד ועוד
כי האחד תלוי בשני.
אם אתם זקוקים לכמה ימי מנוחה (שאינם מחלה) כדי למלא אוויר בפרופלור,
היו אמיצים ובקשו אותם בכנות ובזכות.
ותרו על השקר והחשש ממה יחשבו עליכם.
ייחדו לכם מרווח לשיקום האנרגיה שנשחקה ועשו מה שעושה לכם טוב - החל מרביצה חסרת מעש וכלה במפגשים או בטיולים - כל הדברים שאף פעם אין לכם זמן לעשות.
ובאשר למעסיקים, כולנו בתוך זה. מה יועילו עובדים מותשים וממורמרים? העניקו להם את הזמן הזה והם יחזרו חדורי מוטיבציה ויצירתיות להמשיך את המחויבות להצלחה שלהם-שלכם.
אני כמהה לראות אותנו מחוברים ללב שלנו, לצרכים שלנו, לעיסוקים שלנו.
בפעמים הנדירות שאני פוגשת לב מחובר, הלב שלי צוהל, וזה בכלל לא משנה אם זה ארגון גדול, חברה קטנה, שכיר, פרילנסרית - הלב חייב לחזור לעסקים, זוהי משאלת ליבי ותפילתי.
