אז כן, אפשר להוציא את הקונדיטורית מהפטיסייר אבל את הסוכר זה קצת יותר מאתגר :-)
ובין שאר השינויים שמתרחשים בחיי, החלטתי לנסות לענות לאתגר ללא גלוטן וללא סוכר.
מעולם לא היו לי משקל אישיוז. תמיד אכלתי כמה שרציתי ומתי שרציתי. אני גם מהטיפוסים האלה שמעבירים את המתוק במלוח ואת המלוח במתוק - ככה לאורך כל היום. קשה לומר שהתמכרויות שולטות בחיי.
יתכן שזה פסח עלי מאחר וגדלתי בבית של מכורים לסמים, אלכוהול והרבה דרמות.
אני לא צופה כמעט בטלויזיה (שאריות מחיי כדוסית) כבר לא מעשנת (וגם בשנים שעישנתי זה היה בין כלום ל 1-2-3 סיגריות ביום) שותה אלכוהול פעם באף פעם, אותו כנ"ל עם קפה וזה תמיד גורם לי לחשוב על אנשים שאי אפשר לדבר איתם בבוקר לפני שהם שותים את כוס הקפה שלהם, ההתמכרות לקפאין אשכרה מנהלת אותם (עיין ערך עראסי שבמקרה התחתן עם בחורה שמתעוררת עם פונפוני צ'ה צ'ה צ'ה כדי לספר לו על כלללללללל קורותיה בחלומותיה המופרעים . פייר ליבי יוצא אליו:-) מצד שני, הסקס די מאוזן (תודה ששאלתם) , חוץ ממאפים וממתוק.
הסוכר שולט בי מאז שאני זוכרת את עצמי, פיק של אנרגיה שלאחריו מגיע נפילת סוכר וצורך בלתי מובן לטרוף את כל המקרר כדי לקבל קצת אנרגיה וחוזר חלילה. בקיצור ג'אנקי.
בספר 'קיצור תולדות האנושות' המעולה ! כותב יובל נוח הררי בפירוט על תקופת הלקטים ציידים.
לקטת הייתה מלקטת פירות, ירקות וגרעינים למאכל בכל יום. אם במהלך השיטוט שלה היא נתקלה בעץ תאנים היא עצרה לאכול עד שובע במחשבה שעד מחר יעברו שם לקטות נוספות והפירות שעל העץ יגמרו. לאורך אלפי שנים המוח שלנו תוכנת שברגע שהוא מזהה משהו מתוק הוא חייב לעוט עליו כמה שיותר מהר ולטרוף ממנו לפני שיגמר. ולכן גם היום כשהתקופה והמצב שונה לחלוטין ושפע גשמי מקיף אותנו, אני מוצרת את עצמי "יורדת" על עוגת שוקולד באותו האופן שהלקטת הגיבה לתאנים. הספר הזה שינה לי תפיסות בכל כך הרבה מובנים (למשל בהקשר של דת, אבל זה נושא לפוסט אחר) ובשילוב עם קריאה ולימוד על ההשפעות ההרסניות שיש לסוכר על גוף, החלטתי לתת לזה הזדמנות ולראות אם אני מסוגלת לעמוד בזה.
החשש שלי באתגר הזה הוא לאבד משקל. לא הייתי רוצה לרדת במשקל, אם כבר להפך. ולכן בשבוע הזה, פרט לטחינה שאני מחסלת בכמויות בשוטף, אכלתי גם גבינות שמנות, אגוזים ושקדים. הארוחות שלי הפכו להיות מאוד מגוונות כי האופציה לתקוע טוסט. וואפל. בייגלה לא קיימת... אי אפשר "לחטוף" סתם סנדוויץ. בורקס בחוץ.. (קפה ומאפה מישהו?!) לארוחת בוקר אני אוכלת גביע יוגורט עם סלט פירות (6 ענבים, חצי בננה, חופן חמוציות ללא סוכר, רבע אפרסק) צהרים יהיה סוג של חלבון (דגים/עוף/בשר) עם אנטיפסטי (קוביות בטטה אפויות, כרובית צלויה, זוקיני צרוב) וארוחת ערב מתחילה בקיצוץ ירקות ושילוב עם קינואה, מאש או אורז בר שאני מבשלת מראש ומאחסנת בקופסאות במקרר. הירקות כמו מלפפון עגבניה גמבה ג'ינג'ר מגורר, שעועיות ואספרגוס שאני חולטת באותו הרגע. וטחינה - על הכל מלאאאאאא טחינה וים שקדים קלויים (שאני עושה כך - מערבבת כוס שקדים טבעיים עם מעט חלבון שיצפה את כולם, מפזרת מלח גס וצ'ילי גרוס ואופה בתנור שחומם מראש ל 160 מעלות 10-12 דקות) כך שלא רק שלא איבדתי את שמחת החיים שלי (כמו שקרה לי כשניסיתי את אתגר הפליאו) אלא שגיליתי שיש המון דברים שאני יכולה לאכול שמספקים ומשביעים אותי והיפה בכל זה, שכאשר התפריט הפך למגוון, בני הבית התחילו לשלוח יד לצלחת שלי ועל הדרך אני מרוויחה קצת בריאות ומודעות לדור הבא... כי הכול הרי עניין של דוגמא.
אחת החלטות שלקחתי כשהתחלתי את האתגר הזה הוא לא להשתמש בתחליפים, בינינו, אין כמו הדבר האמתי. לרכוש תחליפים נטולי גלוטן וסוכר יקרים רק כדי להרגיש שאני לא מפספסת כלום לא מדבר אלי, אלא לבדוק פעם אחת ולתמיד האם אני יכולה לוותר או לפחות לצמצם משמעותית צריכת מזונות מעובדים.
הנה מתכון שמצאתי בספר העוגיות של מיקי שמו. עשיתי בו שינוי קל בכך שהמרתי את סוכר הדמררה לדבש.
אחת כזאת ביחד עם תה נענע לגמרי מספקת אותי.
חטיפי שקדים
2 כוסות שקדים פרוסים טבעיים (אפשר להמיר חצי מהכמות בפיסטוקים)
1 חלבון ביצה
2 כפות דבש
1 כף טחינה
מערבבים את כל המרכיבים ומניחים קבוצות בגודל כף על תבנית עם נייר אפיה
אופים בתנור שחומם מראש ל 120 מעלות שעה.
לסיום:
כשפתחתי את הבלוג הזה סיכמתי עם עצמי שהצילום בו לא ייקח פוקוס מהעיקר. לא חשבתי שאפתח קטגוריה של מתכונים אבל זה כנראה חזק ממני. בכל מקרה, חשוב לי לשמור לי על המחוייבות לעצמי ולא להעמיד סטים עם פרופס ומלאאאאן בלאגן בכל פעם שרוצה לצלם משהו.
הסמארטפון שלי עושה עבודה נחמדה סך הכל, לא?