אז לפני כ 3 שבועות פצחתי באתגר ללא סוכר וללא גלוטן.
הייתי נחושה וממוקדת לגלות עולם שאינו נשען על אוכל מתועש ומעובד.
במשך שלושת השבועות האלו אכלתי ממש טוב מתפריט שכלל מלאאאאא ירקות פירות, קטניות, גבינות בשר ודגים. הקאצ' היחידי באתגר כזה הוא לא שאין מה לאכול אלא שצריך להתכונן ולהיערך כראוי.
צריך ממש לרצות לא להתפתות לתקוע טוסט/כריך ובמקום זה לפרוס ירקות ולהרכיב סלט או ארוחה.
וכך שלושת השבועות מלאי המוטיבציה שלי פתחו בפניי עולם שלם של ירקות שהכרתי והשתמשתי מפעם לפעם אבל לא בכזאת אינטנסיביות (בחורה של פחמימות אנוכי) סוגים שונים של קטניות ואגוזים, בקיצור חגיגה קולינרית.
עד ש..
ובכן,
עד שקיבלתי מחזור.
בשקט בשקט ניגשתי למקרר, בצעתי טור בן 4 קוביות מטבלת השוקולד המריר האהוב עלי והתחלתי לזלול.
לא אתגר ולא נעלים.
זיפ. ברח מהראש. התפוגג. נשכח.
הגוף שלי ממש היה זקוק לזריקת סוכר שהוא פשוט השכיח ממני את האתגר ושלח אותי באינסטינקט למדף השוקולד במקרר.
ברגע הראשון שקלטתי התבאסתי לאללה.
לא חבל? ככה למסמס הישג כזה של הבניית תזונה מיטיבה וטעימה במחי קוביית שוקולד?
ואחרי כמה דקות הבנתי מה קורה.
מאז שפצחתי בתהליך טיפול עצמי אני מתאמנת רבות על שינוי צורות החשיבה והנה, נקרתה בפני ההזדמנות לתת מענה לצרכים של הגוף שלי. סוכר.
בהרגל שלי יכולתי להגיב לאקט הזה של שבירת האתגר בנוקשות ושפיטה עצמית. יכולתי אפילו לשקר לעצמי שזה סתם שטויות, לא היה ולא נברא. לא לתת מקום וכבוד לגוף שמחזיק אותי 24/7 ביממה בתפקוד נהדר.
אז בערב, כשעראסי נכנס ואמר "יווווו איך בא לי לאפה שווארמה.." אמרתי לו: "תביא לי גם".
ככה פשוט. כי עכשיו מתחשק לגוף.
למחרת בבוקר חזרתי לאתגר ועברו עוד כמה ימים ברובם הייתי באתגר ומפעם לפעם גנבתי ביס ומפה וביס משם, בכל זאת מחזור..
ואחרי שבוע הגיע ה"משבר". בכל פעם ש"חטפתי" משהו גלוטני הרגשתי לא טוב בבטן. כבדות ומלאות שלא חשתי בה בכלל בשלושת שבועות האתגר. ואז, כשהכנתי לעצמי אוכל בריא, הוא כבר לא סיפק אותי. הוא היה טעים והכל אבל לא מילא את התאווה שסיפקה לי הפחמימה.
ואני, כשמשהו קשה אני נכנסת בראבק. ובנקודה הזו אני מחליטה להמשיך לדבוק באתגר ולא מרפה.
זה לא באמת רק להחליף את התזונה. באתגר הזה מתקיימים עבורי כל כך הרבה ערכים חשובים, שכמו בחיים גם התזונה שלנו היא לא דיכוטומית. זה לא או או (להוציא חולי צליאק וסכרת)
אוכל הוא לא רק מה שאנחנו אוכלים לשם שובע. התזונה שלנו מושפעת ממצבנו הרגשי והגופני וכדאי ורצוי שנהיה קשובים לגוף.
וזה מה שקרה.
למדתי שתזונה מרובת פחמימות וסוכרים לא עושה לי נעים בגוף ושזמן ההכנה והיערכות למנה טעימה שווה לגמרי.
למדתי להקשיב לגוף שלי ולצרכים שלו. כן, לפעמים סלייס פיצה זה כל מה שהוא זקוק..
למדתי מהי סבלנות ונחישות בהקשר הזה של אוכל, נכון ששבת בבוקר והכי כיף יהיה לתקוע ג'חנונים שמנוניים של חמותי האהובה אבל אני לא מוותרת ומרכיבה לי סלט סביח מפתה.
למדתי ששחור או לבן לוקח ממני את שמחת החיים שלי. שאפור זה אחלה ושזריקות צבע זה פצצה.
למדתי שהרגלים מוטמעים בנו אחרי שלושה שבועות ומשאירים בנו רושם ומוטיבציה להמשך. נכון להיום התזונה שלי השתנתה ללא הכר וזאת הייתה מטרת כל האתגר.
למדתי שבסופו של עניין, כל תהליך, כל פעולה שאני עושה גם אם היא מאתגרת היא עוד צעד לחיבור שלי עם עצמי ועם הגוף שלי בדרך לחיים נינוחים, פשוטים ונעימים.
והנה שתי מנות שמככבות אצלי בענק מאז תחילת האתגר:
יוגורט עם סלט פירות ושלוק דבש
פינוק הבוקר הרשמי שלי בחודש האחרון שהחליף בענק את התה והעוגה.. מספק ומשביע אותי עד הצהרים.
1 גביע 150 מל מולר 2.8%
סלט פירות קטן מפירות שאתן אוהבות
לפעמים אני מוסיפה מעט חמוציות ללא סוכר
שלוק דבש/סילאן
אלוהים כמה שזה טעים !
סלט קינואה וגבינת פטה - אחד הפשוטים והטעמים שיש
1 כוס קינואה צבעונית מבושלת בהרבה מים מורתחים כ 15 דקות.
עלים כוסברה, פטרוזליה ונענע קצוצים דק
בצל סגול קטן פרוס לרצועות
2 מלפפונים מנוקים מליבה ופרוסים לחצאי טבעות
100-150 ג גבינת פטה עיזים או כל גבינה אחרת שאוהבים פרוסה לקוביות
מיץ משני לימונים, שמן זית, מלח.
מושלם!
היו גם ניסיונות (שמונה ניסיונות לייתר דיוק) ליצור עוגת דבש ללא סוכר וגלוטן. בכל הניסיונות התקבלה עוגה טעימה בטירוף אבל היעדר סוכר וגלוטן גרמו לה לקרוס מעט אחרי האפייה באופן שלא סיפק אותי. אז הנחתי לה בנתים עד הרגע שאצליח לפצח תמהיל של טעם ויופי גם יחד ואז מבטיחה לשתף אתכם בו.