אומרים שגיל ארבעים לבינה.
אני עוד לא שם, אבל דבר אחד אני מבינה
לא הייתי מוותרת על גרם ופיסת חיים מחיי
הקצף והשצף סללו עבורי את הדרך לעצמי
השצף והקצף הטמיעו בי תנועה
להיות בתנועה זה סוג של 'נעשה ונשמע'
קודם כל עושים ואחר כך עוצרים לחשוב
כי המעשה בעיניי מגיע מהלב והנשמע מהראש
והראש לי ממלא אותי בסיפורים מפחידים
סיפורים שעוצרים
בלי הסיפורים והמחשבות
אני מרגישה יותר רגועה. יותר מרגישה
זה תוצאה של ניסיון
של להיות בצד הזה ובצד ההוא
של להיות למעלה ולמטה
קרובה ורחוקה
ארוכה וקצרה
מתוחה וקפוצה
שמחה ועצובה
בקול רם ובשקט מוחלט
ככה זה עם סיפורים, יש להם שני צדדים
אני בחרתי בסוף הטוב
יש לי מטרה, אבל יש גם דרך
יש כאן שתי ילדות על שטיח ושמיכות, כי חופש גדול
יש עוד אחת ישנה על מיטה גדולה בחדר
כל מה שאני מבקשת זה להיות פחות שוצפת. מוצפת
שישמעו את השקט הנעים כשיקומו
שיאזינו בין המילים לאמונה שהכול בטוח מסביב
שהקרקע מטופלת כהלכה
שהן יכולות לאפשר לעצמן להיות כל מה שהן רוצות להיות
בעיניי זה המון היום
