אז מה שקרה זה שהגשתי מועמדות לפסטיבל 'כל הארץ במה' של צוותא באיחור.
לא באמת חשבתי שאצליח להשתחל לפסטיבל כי התוכנייה כבר נסגרה אבל החלטתי להגיש בכל זאת.
חשבתי שזה יהיה דד ליין טוב בשבילי. התכווננות לתחילת ספטמבר וזה אומר שכך או אחרת המופע חייב להיות מוכן עד אז.
ואז הם מתקשרים ומעדכנים שאולם לולה התפנה. הוא אולם גדול, פחות אידיאלי להצגת יחיד
אבל כרגע זה מה שיש. אה.. וזה בשבת ב 10.30 בבוקר. מוכנה?!
ברור !!!!!
בלי לחשוב מה יהיה אני אומרת כן !
כן ! כאילו אני גילה אלמגור ויש לי היכולת למלא אולם של 200 מושבים, ביום המנוחה, בעשר וחצי בבוקר.
העניין הוא שאני טיפוס של נעשה ונשמע. מזהה הזדמנות וישר שולחת יד.
אחר כך מתמודדת ועושה את ה-הכי טוב שאני יכולה
הצפה
ישנן שתי שורות לפני השורה האחרונה במופע שמפעילות אותי בכל חזרה.
פעם אחרי פעם אני בוכה, ומנגבת את העיניים ואומרת שוב ובוכה, ומנגבת ונושמת, ואומרת ושוב ובוכה..
ואני חושבת לעצמי מה יהיה בהצגה?? מה אם לא אצליח להחזיק את עצמי? מה עם שתי שורות לפני הסוף אשבר?
ועוד מחשבות.
מה הסיכויים שלי למלא אולם כזה גדול? ומי מכיר אותי בכלל? ולמה שהסיפור הזה יעניין מישהו?
הצפה
אני ממתינה עם נעמי בחוץ בזמן ששתי הגדולות בסרט. המזגן מקפיא, האווירה רועשת, המקום מעוצב כמו קזינו לילדים, מלא ניאון... ובכל זאת, אני מוצאת את עצמי יושבת, נעמי מכונסת בתוכי (כמה שפעוטה בת שנתיים יכולה) ועל אף הניאון והרעש והקור אני כול כולי אתה, נצמדת אליה, מתחממת ממנה ונרגעת.
אני אתה בשיא הקשב, בלי הפרעות. את האפליקציה של פייסבוק אני מתקינה ומסירה בכל שבוע מחדש
בדרך ל ובדרך מ הרדיו. זה היה הסיכום שלי עם עצמי.
וכל מה שאני חושבת לעצמי זה לשם מה למען השם הייתי צריכה את הדבר הזה?
את הפרונט הזה? מה היה רע לך בחיים החדשים, הקטנים והפשוטים שיצרת?
הרי עצרת לחשב מסלול כי באיזה שהוא שלב לא יכולת לשאת את ההצפה...
הצפה
עכשיו, כשקורה לי משהו לא נעים ואני מוצפת ממנו אני יודעת לשיים למה אני מרגישה כמו שאני מרגישה.
זאת מיומנות שרכשתי בשנים האחרונות. אני עושה עבודה פנימית, מאפשרת לתחושות הקשות שעולות מתוכי ביטוי ונרגעת. זה תהליך שלא נמדד בזמן.
מה עושים עם הצפה חיובית?
הצפה חיובית זו הצפה לכל דבר והיא מביאה אתה את אותם תסמינים של הצפה לא נעימה – מתח, אי שקט, מחשבות, נדודי שינה, עצבנות, התקפי חרדה ועוד..
אבל כשההצפה חיובית קשה יותר לזהות אותה כי כביכול היא מגיעה בזכות דברים חיוביים וטובים – התפתחות מקצועית, פרויקט שהושק, פעילות חדשה..
קל יותר לשייך את התסמינים שלה לכך שאנחנו בהתרגשות בזכות התנועה שנוצרת בחיינו ובכך לא לתת את המקום לתחושות שעולות אפילו שהן אותן התחושות בדיוק כמו הצפה בעקבות חוויה שלילית.
אז אני שואלת את עצמי, לשם מה היית צריכה עכשיו את הרדיו? והמופע? ולעלות אתר חדש?
ואני עונה לעצמי שאני אישה רגישה מאוד שבמקרה גם אוהבת ריגושים. אישה שמשתוקקת לחוויות חדשות שבמידה רבה מציפות אותי וסוחטות אותי בעוצמה מטורפת, מעצם הרגישות הגבוהה - לכאן ולכאן - גם בדברים הטובים וגם בדברים הפחות טובים. וביחד עם העולם שאנחנו חיים בו שמעודד חיי ריגושים ובהיעדר הכוונה, נוצרת שחיקה.
אבל עכשיו, אחרי שנים של מאבק והדחקת הרגשות והאישיות שלי, כל מה שאני רוצה זה להרגיש. הכול.
ככה אני לומדת את עצמי ואת האיזון.
ומה יחשב למופע מוצלח בעיניי? כמה זוגות עיניים אוהבות בהחלט יספיקו לי למופע ראשון.
ואם בא לכם לראות במו עינכם איך נראית אישה שמגשימה חלום, תקליקו על הקישור למטה ושריינו מקום.
