רוב האנשים שאני פוגשת לא יודעים מה הם רוצים או שהרצון שלהם משתנה מעת לעת, תלוי תקופה או מה שאתם עושים. רק מעטים שאני פוגשת יודעים בברור מה הם רוצים ומכאן גם יש להם כוח רצון לפעול ולהשיג.
הרוב, מכלים את זמנם כוחם ומרצם כדי להוכיח שהם יודעים, והם ישתפרו ויוכיחו את עצמם, ויכריחו את עצמם לעשות משהו כי הם חושבים שהם "רוצים את זה" או "צריכים לרצות את זה" ובכך מייצרים לחץ נפשי ופיזי.
ולמה זה?
כי אנחנו חיים בעולם שסביר שלכולם צריך (!) להיות כוח רצון רציף, שאנחנו צריכים לדעת מה אנחנו רוצים וללכת עם הרצון שלנו.
הרול מודל הגדול של התרבות שלנו הוא הרצל "אם תרצו אין זו אגדה".
האם אתם עדיין מנסים להוכיח את עצמכם?
האם אתם עדיין רצים בג'בלאות בניסיון לשכנע את עצמכם ואת האחרים שאתם תגיעו ותצליחו ותשמרו על היציבות שם בפסגה?
אם כן, יש סיכוי שזה בגלל שאתם לא סגורים על הערך שלכם.
יש אנשים שממש יודעים מה הם רוצים ואיך להשיג את זה, וגם אם לא יודעים עד הסוף או לא במדויק, הם משדרים נוחות בתוך עצמם.
ואלו האנשים שיתוגמלו בהתאם, ולפעמים יותר מהאחרים - שנוטים להשוואתיות ועסוקים בניסיונות להוכיח את עצמם "שהם יודעים מה הם רוצים ויודעים איך להשיג את זה".
אבל זה לא מחזיק מעמד זה לא יציב. תעיד על כך תעשיית המנטורינג המשגשגת.
ומה קורה, אתם תרשמו לסדנא ותקבלו פמפום מהמנטור שיש סיכוי שהוא נמנה עם המעט שאצלם יש בהירות סביב מה הוא רוצה ואיך להשיג את זה והוא יגיד לכם זה רק עניין של כוח רצון.
ואתם תבטיחו הבטחות ותצהירו הצהרות ותצאו "באורות" מהסדנא ואחרי שבוע תחזרו בדיוק לאותה הנקודה או לא תתקדמו משמעותית מהמקום שעמדתם בו, כי האנרגיה המטורפת של המנטור שעוררה בהם מוטיבציה כבר לא לידכם ובהיעדרה אין מה שיזין אתכם ולבד זה קשה, והנה אתם על ציר שבין ביקורת עצמית (מוגזמת!) ועד לשנאה עצמית על זה שאתם לא מצליחים להתמיד.
וזאת אנרגיה עדינה שכל הזמן מדברת איתנו בכל תחום בחיים שלנו.
"מה אני שווה ?" " אני שווה משהו?" "כמה אני שווה?" "אם אני מרוויח/ה X אז זה מה שאני שווה"?
"אם אני אעבוד יותר, ישלמו לי יותר, ואז אני אדע שאני שווה/טובה/חכמה".
"אני אעשה Y ואז כולם יבינו שאני מוכשרת/חכמה יצירתית".
הערך שלכם זה לא משהו שאפשר למדוד בכלל.
לא באתם סתם לסיבוב בעולם. ואתם לא תדעו למה אתם כאן – עד שזה יתרחש.
כל עוד לא תכירו בערך שלכם אתם דנים את עצמכם למאבק בניסיון להוכיח את עצמכם.
אם אתם מוצאים את עצמכם בין המילים, אתם יודעים על מה אני מדברת
ורק אתם יודעים כמה זה מתיש "לעבוד" ממקום שמוכיח את עצמו.
אז דעו שזאת לא נכון לכם, אתם לא כאן כדי להוכיח את עצמכם, אתם כנראה תמיד תהיו אנשים בעלי רצון משתנה וזה בסדר, אין צורך שתהיו משהו אחר.
במקום זה אני מזמינה אתכם לשאול – מה התשוקה שלי/הצורך/התאווה שלי?
מה הכי הייתי רוצה לעשות/להתעסק? להשקיע את עצמי בו?
במה אתם הכי טובים ?
תנו לערך האמיתי שלכם להיות מוקרן החוצה בכך שתשמרו על חקירה וחיבור עצמי
ואז הביטוי האמיתי שלכם ייחשף והייעוד יתגלה ויביא אתו כוח רצון לעשייה המשמעותית שנועדתם לעשות, בקלאס ובאפס מאמץ.
